גלית ואני נפגשות בימי ראשון. במפגש האחרון שלנו ישבנו לשתות שוקו וגלית אמרה לי ״היום שאלו אותי בבית ספר מה אני רוצה להיות כשאני גדולה ואמרתי להם שאני רוצה להיות חונכת , כמו שאת״.

לא הייתי מוכנה לזה בכלל , התרגשתי כל כך - המשפט הזה של גלית הציף ומילא את ליבי.

לגלית יש תסמונת נדירה שמאופיינת בעיכוב התפתחותי ואבחון על הרצף האוטיסטי, היא ילדה מדהימה בת 11 ומלכת השכונה - כולם מכירים ואוהבים אותה, היא מחייכת עם העיניים הכחולות הגדולות שלה ואומרת שלום למכרים וגם לאנשים חדשים, אוהבת ליצור שיח, לרקוד, לשיר, לטייל עם כלבים ולשחק.

כבר שנה וחצי שאנחנו מבלות יחד, זה התחיל בטיולים בגן מאיר ובילוי במשחקיות והמשיך גם מדי פעם לארוחות שישי, ימי הולדת וחגים. גלית מהווה לי השראה, היא מציירת לי את העולם בשמחה הטבעית שלה, מדגישה לי את ההנאה הגדולה שיש בדברים הפשוטים, והכניסה אותי למשפחה המדהימה והאוהבת שלה - המשפחה השנייה שלי, פה בתל אביב. ההתנדבות והעמותה, שהיא המעטפת לכל הטוב הזה, הכניסו לי משמעות לימי ראשון ובכלל, אני מודה על החיבור המיוחד והמדויק שהעמותה יצרה ועל הזכות שיש לי להיות חלק מחייה של גלית.