מדיה
סיפורים וחוויות מאחינו ואחיותינו
סהר ופיראס
לכל אחד מאיתנו יש את הניגון הפנימי שלו. לפעמים אנחנו בוחרים לשתף מישהו בניגון שלנו ובאים להאזין לשלו. הכירו את סהר ופיראס שפורטים לנו על מיתרי הלב.
יובל ומוטי
הגשם והקור לא הרתיעו את יובל ומוטי. הם התלבשו מאוד חם ומאוד אדום (ממש, ממש אדום, כולל המטריה) כדי לעודד את הפועל תל-אביב בכדורגל. להלן התוצאות: שני חיוכים וסלפי אחד אדום במיוחד.
ספיר ושקד
ביום ההולדת שלנו אנו מעדיפים לרוב להיות בחיק המשפחה והחברים שאוהבים אותנו. ספיר, האחות הצעירה חגגה את היום השמח הזה בחברת שקד, אחותה הבוגרת. אנחנו מאחלים מזל טוב לכל מי שחוגגים יום הולדת בקרוב.
עומרי וסאם
אחיו הבוגר של עומרי, סאם, נסע לחו"ל לבקר את המשפחה שלו, אז עומרי הפתיע אותו עם חולצה. מה שנקרא מתנה לחג…
יובל ונתי
שעתיים בשבוע, זה מה שצריך, אומר הסלוגן שלנו. אבל החיים האמיתיים הם לא סלוגן באתר אינטרנט ולא קמפיין לגיוס מתנדבים. כשאח בוגר מלווה את אחיו הצעיר כבר ארבע שנים, הוא נמצא בכל צומת ובכל נתיב. וכשיובל מסיים מסלול, נתי מחכה לו בסופו.
פרויקט מחשב לכל אח.ות
בשנת 2020 לאור תקופת הקורונה, גייסנו וחילקנו עשרות מחשבים לילדים ובני נוער מרחבי הארץ שלא היו ברשותם מחשבים- במטרה לאפשר את המשך הקשר הרציף עם האח הבוגר, ואת השתתפותם בלמידה מרחוק.
המתנדבת המסורה שלנו, דלית, מספרת:
"לעמותת אח בוגר אחות בוגרת ישראל לא הגעתי במקרה. חיפשתי להתנדב בעמותה שיש לה השפעה משמעותית על עתידם של ילדים שזקוקים לתמיכה הזו.
במהלך ימי פרויקט ״מחשב לכל אח״ זכיתי להקים ולהכיר מערך של אנשים מקסימים בעלי לב רחב שתרמו מזמנם, ממרצם ומרכבם על מנת שלא יישאר ילד אחד שהדבר היחידי שמפריד בינו לבין השכלה הוא מחשב.
באמצעות שיתוף פעולה יוצא מן הכלל של המתנדבים המקסימים שלנו, צוות הרכזים ועובדי העמותה – בהובלתו של מנכ״ל העמותה המדהים נתי – התרגשתי לראות איך הפרויקט מתרומם ואיך המחשבים שהגיעו למשפחות באמצעות המתנדבים, שימחו משפחות שלמות וילדים רבים. אני מודה לכל המתנדבים על העשייה ומודה לאנשי העמותה שאפשרו לי לקחת חלק בפרויקט."
"היום אני כבר 4 שנים עם האחות הצעירה שלי!"
"הגעתי לאח בוגר דרך העיתון המקומי. חיפשתי לעצמי משהו שייתן לי איזשהו ערך מוסף בחיים ומצאתי את המודעה. התקשרתי, נפגשתי עם נציגי אח.ות בוגר.ת ישראל לראיון והתקבלתי! אמרו לי שצריך להתחייב לשנה ובהמשך נראה מה יהיה. היום אני כבר 4 שנים עם האחות הצעירה שלי!.
התחלתי ללוות אותה כשעלתה לכיתה א' ולא להאמין איך הזמן עבר וכיום היא כבר בכיתה ד’… האמת שכבר בשנה הראשונה הזמנתי אותה אלי הביתה. מאז היינו בעיקר אצלי בבית כי היה לה נעים בביתי והיא לא רצתה ללכת לאף מקום. בהמשך התחלנו לצאת למקומות נוספים כמו ספריה, גן שעשועים ועוד. היא אהבה להיות אצלי בבית, כי תמיד היו שם בשבילה הרבה חום ואהבה. היינו מתחבקות הרבה והיא הרגישה ממני ומבעלי שיש לה בית תומך להיות בו. העמותה פינקה אותנו כל העת בשוברים לכל מיני מקומות בילוי ומסעדות וזה העשיר מאוד את היציאות שלנו.
בהתחלה לא היה לה הרבה ביטחון והיא לא השתתפה במפגשים של העמותה. אפילו בחנוכה ופורים כשכל הילדים השתתפו. לאחרונה היינו במפגש של רובוטיקה וראיתי אותה מליאת ביטחון, נוכחת ומשתתפת הרבה. כשהיינו חוזרות הביתה היא תמיד אמרה לי שהיא נהנתה מהמפגשים הללו. איזה כייף שהצלחתי להביא אותה למקומות ותחומים שכייף לה בהם!. לאחרונה הבאתי לה מצלמה וביחד אנחנו מצלמות והיא מאוד אוהבת לצלם.
למרות אירועי השנה האחרונה בעקבות אירועי וירוס הקורונה והקושי לקיים שיחות בווידאו שמרנו על קשר טלפוני ככל האפשר. אנחנו גם בקשר עם זוג אחים נוסף מהעמותה ומבלים איתם כשאפשר. הפתיע אותי שהאחות הצעירה סיפרה לי על חוויה שהיא זוכרת עד היום, מלפני כשלוש שנים. היה זה במסגרת אירועי המכבייה כאשר נסענו למפגש בכינרת – היא זוכרת את זה עד היום כאירוע מהנה במיוחד".