"הגעתי לאח בוגר דרך העיתון המקומי. חיפשתי לעצמי משהו שייתן לי איזשהו ערך מוסף בחיים ומצאתי את המודעה. התקשרתי, נפגשתי עם נציגי אח.ות בוגר.ת ישראל לראיון והתקבלתי! אמרו לי שצריך להתחייב לשנה ובהמשך נראה מה יהיה. היום אני כבר 4 שנים עם האחות הצעירה שלי!.

התחלתי ללוות אותה כשעלתה לכיתה א' ולא להאמין איך הזמן עבר וכיום היא כבר בכיתה ד’… האמת שכבר בשנה הראשונה הזמנתי אותה אלי הביתה. מאז היינו בעיקר אצלי בבית כי היה לה נעים בביתי והיא לא רצתה ללכת לאף מקום. בהמשך התחלנו לצאת למקומות נוספים כמו ספריה, גן שעשועים ועוד. היא אהבה להיות אצלי בבית, כי תמיד היו שם בשבילה הרבה חום ואהבה. היינו מתחבקות הרבה והיא הרגישה ממני ומבעלי שיש לה בית תומך להיות בו. העמותה פינקה אותנו כל העת בשוברים לכל מיני מקומות בילוי ומסעדות וזה העשיר מאוד את היציאות שלנו.

בהתחלה לא היה לה הרבה ביטחון והיא לא השתתפה במפגשים של העמותה. אפילו בחנוכה ופורים כשכל הילדים השתתפו. לאחרונה היינו במפגש של רובוטיקה וראיתי אותה מליאת ביטחון, נוכחת ומשתתפת הרבה. כשהיינו חוזרות הביתה היא תמיד אמרה לי שהיא נהנתה מהמפגשים הללו. איזה כייף שהצלחתי להביא אותה למקומות ותחומים שכייף לה בהם!. לאחרונה הבאתי לה מצלמה וביחד אנחנו מצלמות והיא מאוד אוהבת לצלם.

למרות אירועי השנה האחרונה בעקבות אירועי וירוס הקורונה והקושי לקיים שיחות בווידאו שמרנו על קשר טלפוני ככל האפשר. אנחנו גם בקשר עם זוג אחים נוסף מהעמותה ומבלים איתם כשאפשר. הפתיע אותי שהאחות הצעירה סיפרה לי על חוויה שהיא זוכרת עד היום, מלפני כשלוש שנים. היה זה במסגרת אירועי המכבייה כאשר נסענו למפגש בכינרת – היא זוכרת את זה עד היום כאירוע מהנה במיוחד".